פסק-דין בתיק ת"א 1410-09

השאלה העומדת להכרעה בפסק דין זה היא האם חלה בנסיבות העניין חזקת השיתוף (בחובות ובזכויות) ביחסי הנתבעים וככל שהיא חלה - האם יכול נושה של הבעל ליהנות הימנה.

העובדות

1.         הנתבעים הם בעל ואישה (להלן: " הבעל", " האישה" או " הנתבעים", על פי ההקשר). הם נישאו בישראל ביום כ"ט בתמוז התשכ"ט (14.7.1969).

2.         הנתבעים התגוררו בקוטג' שברחוב בילו 38ד, רעננה (חלקה 210/3 בגוש 6582 - ראו נסח הרישום נספח ב' לכתב התביעה. להלן: " בית המגורים הראשון").

3.         בשנת 1992 הקימו הנתבעים חברה בשם "סט גמיש בע"מ" (להלן: " החברה"). לבעל הוקצו 99 מניות מהון המניות הנפרע של החברה ולאישה - מנייה אחת (ראו נספח א' לתצהיר הנתבע 1), שכן הדין דאז לא הכיר בחברה של יחיד. הבעל ניהל את עסקי החברה (בית דפוס). האישה הייתה עקרת בית (לא נעלם הימני כי לסיכומי הנתבעים צורף תלוש שכר ממנו עולה כי האישה עוסקת בהוראה מזה כ-38 שנים, אלא שהדבר אינו חלק מן הראיות הקבילות).

4.         עד שנת 1997, ניהלה החברה חשבון בבנק המזרחי המאוחד בע"מ (להלן: " בנק המזרחי"). בשלהי שנת 1997, פתחה החברה חשבון בבנק הפועלים בע"מ (להלן: " הבנק"). 

5.         הנתבעים מישכנו לבנק המזרחי (בשנת 1995) את זכויותיהם בבית המגורים הראשון, ככל הנראה להבטחת חיובי החברה. בשנת 2000 נקט בנק המזרחי הליכי מימוש משכנתה. בא כוחו נתמנה כונס נכסים למכירת בית המגורים הראשון (תיק הוצל"פ 01-04249-00-0). בהסכמת הכונס, מכרו הנתבעים את בית המגורים הראשון ופרעו את חובם לבנק המזרחי (הסכום ששולם לבנק המזרחי עמד על 1,018,350 ש"ח). עקב כך, הופסקו הליכי המימוש והכינוס (ראו נספח ב' לתצהיר הבעל).

6.         לאחר מכירת בית המגורים הראשון, עברו הנתבעים להתגורר בבית שברחוב ביל"ו 11ד, רעננה (להלן: " הבית"). חלקת המקרקעין שעליה בנוי, בין היתר, הבית רשומה בלשכת רישום המקרקעין (חלקה 194 בגוש 6582). אבי האישה, יחזקאל כהן ע"ה, היה רשום כחוכר שטח בלתי מסוים של 2,000 חלקים מתוך 23,913 חלקים מן החלקה.

7.         בחודש מרס 2003, נטלה החברה הלוואה בסכום של 100,000 ש"ח מן הבנק (ראו נספח יב לתצהיר הבנק). הבעל ערב להלוואה. האישה לא ערבה לה. בחודש יולי 2003, העבירה האישה את מנייתה בחברה אל הבעל (ראו שטר העברת המניות וכן ההודעה לרשם החברות על העברת מניות בחברה פרטית, נספח א' לתצהיר האישה).

8.         משלא עמדה החברה בפירעון ההלוואה, הגיש הבנק תביעה בין השאר נגד הבעל, על יסוד ערבותו (ת"א (שלום ת"א) 23909/04) ובחודש אפריל 2005, ניתן פסק דין המחייבו לשלם לבנק סכום של כ-214,000 ש"ח. ערעור שהגיש הבעל - נדחה. יוטעם כי חוב זה לא נפרע עד תום.

9.         לאחר הדברים האלה, נפטר אבי האישה ביום 3.2.08. בצוואתו (מיום 22.6.01) הנחיל הוא לבתו (היא האישה) את זכויותיו בבית (ראו הצוואה והצו לקיומה, מיום 12.5.08 - נספח ב' לתצהיר האישה). זכויות אלה נרשמו על שמה בלבד בפנקסי המקרקעין ביום 21.9.08 (ראו נסח הרישום נספח ט' לתצהיר הבנק).

10.     הנתבעים מתגוררים, כאמור, יחדיו בבית מאז שנת 2001 ועד עצם היום הזה. יחסיהם תקינים לחלוטין מכל בחינה שהיא.

מסגרת הדיון

11.      הבנק הגיש תביעה נגד הנתבעים, שבה עתר לחייב את האישה בסכום של 200,000 ש"ח, בגין ההלוואה שנטלה החברה וכן להצהיר כי מחצית מן הזכויות בבית שייכות לבעל. לביסוס עתירה אחרונה זו, טען הבנק כי רישום הבית על שם אביה של האישה והעברתו בירושה אליה, הינם פיקטיביים. פעולות אלה נועדו - לפי הטענה - להבריח את רכושו של הבעל. הבנק סבור כי הנתבעים רכשו את הבית בכספים שקיבלו בתמורה למכירת בית המגורים הראשון, כאשר בפועל הרכישה בוצעה ע"י אבי האישה והזכויות בבית נרשמו על שמו (סעיפים 19 - 20 לכתב התביעה). נוסף על כך, טען הבנק כי האישה נושאת בחובו הפסוק של הבעל מכוח חזקת השיתוף בחובות ולאור תקינות חיי המשפחה. 

לאחר הגשת תצהירי העדות הראשית מטעם בעלי הדין, הודיעו באי כח הצדדים כי הבנק חוזר בו מן הטענות שהועלו כלפי האישה, למעט נושא אחד והוא: חזקת השיתוף. נושא זה, כך הוסכם, יידון בסיכומים ובלא צורך בשמיעת ראיות. בהתאם להסכמה דיונית זו, הוריתי לבאי כוח הצדדים לסכם בכתב. המסד העובדתי להכרעה נשען אפוא על כתבי הטענות שהוגשו לרבות התצהירים, על נספחיהם.

הפלוגתות

12.     כמבואר, שתיים הן השאלות הצריכות להכרעה. שתיהן נסבות על חזקת השיתוף בין בני זוג, כדלקמן:

ראשית, כלום חלה חזקת השיתוף בין הנתבעים, גם על חובו של הבעל לבנק; לשון אחר: האם מכוח חזקת השיתוף ניתן בענייננו לחייב את האישה יחד (ולחוד) עם בעלה בחובו לבנק, כבר בעת הזו. מענה חיובי לשאלה זו יתיר לבנק להיפרע את כל החוב מן הבית, אפילו הזכויות בו הן של האישה בלבד;

שנית, האם חלה חזקת השיתוף על הזכויות שירשה האישה מאביה, במובן זה שמחצית מן הזכויות בבית הן של הבעל. מענה חיובי לשאלה זו יאפשר לבנק להיפרע את חובו של הבעל מתוך זכויותיו בבית ומענה שלילי - יחייב את הבנק לתור אחר מקורות פירעון אחרים.